חיכינו ליורה שיגאל אותנו מהקיץ.
לא רצינו לראות הורים גוססים ובכל זאת נשארנו
שומרים על החורים שהאור פער באנשים -
הסתכלנו בחרדה על כל היקר לנו נופל
לא לפני שאחז בחוזקה בדפנות הפצע.
אלומות האור תפסו אותנו בצמות     ומשכו


מי שהייתה יכולה להיות סבתא שלי מתה
והבל חם ערפל את הראיה. לא ידעתי מי נשף
על המשקפיים שלי ולחצתי אותם חזק
רק כדי לראות גלקסיה שלמה נפרשת מולי -
הלכתי והצטמקתי. נשמתי עמוק וכשזרם
אוויר מקוטע עף החוצה שתי טיפות דם
נפלו במורד עצמות הלחיים. עירסלתי אותן
כאילו היו עוברים מתים


בקיץ למדנו לחוג סביב אדם חולה בתנועת לוויינים.
מאז, כמהים למגע, אנחנו עוקרים את המוות
ומציבים אותו במרכז הקיום של הגוססים.
כך האדמה לא נלקחת מתחתינו -
אנחנו קורסים אחד אל השני
וכולנו שבים - הרבה ילדים
אל הרבה אימהות

"במערכת השמש שלנו אין דוגמה ל"ירח של ירח". אין ביטחון שמערכת
כזו תוכל בכלל להיות יציבה בטווח ארוך. במרבית המקרים, כוח
הכבידה של כוכב הלכת יהפוך מערכת כזו לבלתי יציבה. כאשר מחשבים
את מסלולו של "ירח של ירח" יש לקחת בחשבון את כוחות הכבידה של
הכוכב, של כוכב הלכת, של הירח ושל ירחים אחרים וכל אלו עלולים
לשנות את מסלולו של העצם הנדון עד שהוא יתפרק, יתרחק או יקרוס
לתוך כוכב הלכת."
(ויקיפדיה)

במקור, לשיר הזה אין שם, בכוונה. הייתי רוצה שככה יקראו אותו,
אם אפשר