שימי הוד / ניצן קמול |
והמציאות פעורה כבולען,
באלם קראתי
שלא יהדהד הכאב.
בחיק אהבתך
היה טמון ניצן קמול,
ערגתי לשאוף פריחה מבשמת
ושוטטתי בערוגת עצב.
חשש מנשב מפזר אמון
תולש כל שביב הבנה.
מבוהלת פתאום מהחום שהורעף
ונותרה שממה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|