אדם הולך בצל לבו, אחורה לזמנים טובים
משאיר מאחוריו את ההווה, עם כל התסכולים
נוטב ורץ, שוכח אף תקופות שלמות של הפרדה
ובטעות הוא מתגלגל לבד הישר להתחלה

מיהו זה? ולמה ככה זה צריך להיראות?
למה זה, שאיש  כמוהו מאבד כל עשתונות
ואיך זה ייתכן שכך בפרץ רב של מועקה
תשוט נפשו, והוא בודד, ואין כל סוף להתחלה

ומהי אז השאלה אשר ישאל ללא מילים
ומה יפריד בינו לבין כאב עבר של נעורים
ולמה דווקא הוא עכשיו קודר לבד בהזיה
ואיך תמיד הוא מתגלגל, ושוב מוצב בהתחלה

האם יש קשר, יש סיבה לכך שאין לו אהבה?
או שמה מוקרן העול מזוג עיניו בחשכה?
תנו לו רמז, לאותו אדם תלוי במועקה
תסבירו איך זה ייתכן ששוב חזר להתחלה

כי כל אשר ירצה בעצם בסוף יום ובכנות
זה זוג זרועות חובקות סביבו בהן יחיה וגם ימות
וכך כלוא בחדר, מן גורל בארץ נכרייה
יקום כל בוקר ויסיק כי שוב חזר להתחלה