|
יושבת מול האש הבוערת
צופה בשלהבות
המזנקות מעלה
נישאות בעליצות
זו על גבי זו.
חשה בלהט החום
היוצק בעורקי
נהר קשב זך;
מתיך את גושי הכאב
החרדה, ההחמצה;
צובע געגועי
אין-סוף כיסופי
באור אדום רך;
מלבה בחלומי הנטוה
ניצוץ שאיננו כבה. |
|
|
תהרגו אותי אם
אני מבינה.
אח, לא התכוונתי
באמת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.