|
יושבת מול האש הבוערת
צופה בשלהבות
המזנקות מעלה
נישאות בעליצות
זו על גבי זו.
חשה בלהט החום
היוצק בעורקי
נהר קשב זך;
מתיך את גושי הכאב
החרדה, ההחמצה;
צובע געגועי
אין-סוף כיסופי
באור אדום רך;
מלבה בחלומי הנטוה
ניצוץ שאיננו כבה. |
|
|
טוב, הבנתי את
האטרקציה,
הולכים בשמש,
מזיעים, אח"כ
הולכים
במים, נרטבים
ובסוף
מתייבשים.
אפשר לחזור
לאוטובוס?
יעקב פופק בטיול
של החברה להגנת
הטבע. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.