התהום פעורה ואני לפתחה
היא קוראת והיא איומה
בה האופל שם האוב
והיא הנשייה הסוף למכאוב,
ואין בה ולא כלום
היא פשוט האין
ה"כרת" שמרחף
על בני שם,
והיא מעודדת אותי
לבוא אל תוכה
והיא קוראת לי כמו אהובה,
והיא יפה וקורצת
זרועותיה פורשת:
אני הקץ לסיבלך אני מרפא לאבלך
והצעד שלי הבא אולי אליה?
אבל, היא ממני והלאה
והנה עוד יום עבר
שבו ניצלתי הימנה
או שמא פניתי
אל דבר ,איום ממנה,
היום יום שהורס בי
את לחלוחית החיים
שמייבש כל יצירה ויצר
ששוחק עד דק
את רגעי הדלים
ולא מותיר דבר,
אלא לעמוד ביום אחר,
שוב אל פתחה
של תהום פעורה
שקוראת מפתה
והיא איומה. |
