|
מילים שרציתי לומר נראות כל כך קשות שבעצם הן מאגדות
את כל משאותי ריכזתי כאחד ומיד קיוויתי שמחר נראה מלאך
ועוד אני בדרכי על עבר תקוותי
פתאום נפלתי לבור עמוק ושחור
נופל אני נופל ובסוף נרתע על ערימה של נוצות
כל כך נעים ורך איזה מזל שראיתי אותך
ועכשיו אני מטפס לאט לאט אסור לפול
ומדי פעם מוצא כוך להסתתר בו ולישון
ואני אין לי לאן לרוץ הזמן הוא אינסופי
תמיד תגיע העת למצוא את הסוף ולחזור שוב לדרכי
נכתב בגיל 16 בעידן התמימות
|
|
|
לו הייתי מחלה
זיהומית.
או אולי, גרזן
שהמית.
מטען של תותח?
מסמר מלוכלך?
אבל רק לא להיות
דוגמנית.
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.