בין צאת הדמדומים ועלות ירח
חיזיון שטפני:
נציב עומד בשער, דמוי מלח
ואת איננה
נשענתי על כיסא-נוע, רפה
הגיתי בך עד לשיגעון
נפלתי תחתי, לאה
לא הצלחתי לישון
חד כמו סכין, המפלח
זיכרוני עמד לי לרועץ
רפה-אונים, שוכח
איך היית פה, פעם, לצדי
עורב שחור, עליי דולב
עלוות צמרות, ולב דואב
יי"ש שהורק, חרצן נירק
אפלה חובקת כל, איה את, בת-הקול ?
ובצאת אשמורת שחר
גבריאל נתן מזור בדעתי
מצאתיך נחה, לתפארת
שלווה במיטתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.