וכשהיום שאתה מייחל אליו
זמן ממושך כל כך
יגיע ויצעד קדימה באומץ,
מה תעשה אז?

מבטך פגע בי בין צלחות סלטים
כל העובדים שלי נמלטו בדיוק למטבח
כמעט בלעתי את הלשון
כשהצעת לי התחלה.

ירושלים בין הסמטאות
הקור חודר עמוק,
בגופים מחובקים אנחנו הולכים
לאט

לאט
בין האכסניות ללילה אחד
שאין בהן אף חדר עם מיטה לזוג,
משתוקקים.

בין השמיכות קצת לפני אור ראשון
אני נוגע בך.
ואז
חריץ של אור דרך המצח
מפלח

העיניים שלך שיש בהן
משהו של יופי
ושל
אהבה.

וכשאת נוסעת מעליי
בטרגדיה הטבעית של חלום בלהות
ואני מדקלם באמון
שטוב לנו המרחק,

ורק בלילה משתוקק לגופך
ורק בלילה
כשאני יושב,
מתחיל להדיף מריחות הכאב.

ואינך כאן לעטוף
לי כריכים עם לבנה בזעתר
לדרך הזו.
ואינך כאן לראות
איך אני נמס בלילה.

איך חלש.