והיד מושטת הרחק לחלל מגששת את דרכה בחושך
נקראת במסעה בגופי המונח שם כצעצוע שזנח לו פעוט
אז היא מלטפת.
זאת אותה היד המוכרת שחלשה בדביקות בעבר על גבי הערום
שהותירה שובל ארוך של צלקות אותן בהתמדה היא מוסיפה לבקר
מעבירה בי זרמים סטטיים קלים מסמרי שערות אחת לפרקי זמן שונים
זאת אותה היד שבלחלוחיות חיכוך אצבעותיה ניתן לדעת
את מעללי יומה המפרך שבמגע למגע החליפה תאים
שהתחדשו ומתו התחדשו ומיד מתו.
זאת אותה היד, אותם מפרקים, קימורים גסים של הזנחה
עור ילדות בוהק ורך שהפך מבוגר וקשה יום.
מחובר לגופך שדרכיו מוכרות לי ככף ידי שלי והוא אינו נותן לי
מנוחה
והיד מושטת הרחק בחלל מגששת את דרכה בחושך
ואני רק תוהה - אילו יכולתי לשמור אותה לעצמי, רק אותה,
הייתי מתכרבלת לישון ובוודאי איתה גם הייתי נרדמת
סוף, סוף יפה קטועה ולא מלטפת. |
