שעות הערב הגיעו. רון ודניאל, אח ואחות שהפרש הגילאים ביניהם
עמד על שנתיים בדיוק, השתעשעו בביתם תוך שממתינים לבואם של
הוריהם ממקום עבודתם.
"דניאל, את תופסת? הופ!"
"רגע, אתה מרמה!"
"מה פתאום מרמה, אני?"
"כן, אני לא משחקת איתך יותר".
"אוף, ילדות תמיד מתלוננות".
"אני חושבת שמישהו דופק בדלת".
רון קרב אל דלת הבית ושאל: "מי שם?"
"רון תיפתח, זאת אימא".
"שלום רונצ'וק שלי, מה שלומך מתוק?"
"בסדר אימא, אני ודניאל משחקים".
דניאל רצה לפתח הבית וקראה: "אימא, אימא, איזה כיף שבאת!"
"הוי, מקסימה שלי, איזה חיבוק!"

"אימא, היום המורה ביקשה שכל ילד יכתוב שיר על משהו שהוא רוצה
שיקרה. את רוצה לשמוע את מה שכתבתי?"
"בטח, ילדה יפה. נשב בסלון ותקריאי לי".
"קראתי לשיר 'החלום' והמורה אמרה שהוא מאוד יפה ושהיא רוצה
לתלות אותו בכיתה".
"את מעדיפה לימודים על לשחק איתי? איזה משעמם!" נכנס רון לדברי
אחותו.
"רגע רון, בוא נשמע את דניאל".

יש לי חלום.
אני דניאל ילדה בת תשע רוצה להציל את כל העולם הגדול. אבל כדי
שיהיו לי מספיק כוחות והחלום שלי יתגשם צריך שיתקיימו רק כמה
תנאים קטנים:

חברות - כל אחד צריך חבר אחד טוב באמת שאיתו משחק ועליו תמיד
שומר.

אהבת הזולת - כי אם נאהב אחד את השני אפילו מעט אז העולם יהיה
טוב יותר.

יצירתיות - כי את העולם יצר אלוהים ולמדנו בשיעור שבצלמו אנחנו
ברואים.

אנושיות - כולנו אנשים ולפעמים גם נפגעים ולכן צריך לדאוג
שבאחרים אנחנו לא פוגעים.

צדק - כי אם יהיה צדק בעולם אז האהבה תספיק לכולם.


"הוי דניאל מתוקה, זה פשוט מקסים! כתבת את הכל לבד?"
"כמעט את הכל, המורה עזרה רק קצת".
"את סתם ילדה קטנה וטיפשה, מה את בכלל מבינה?" צעק רון וצחק.
"שקט רון, איך אתה מדבר אל אחותך?"
"אבל אימא, זה כזה סיפור מצחיק. היא כזו קטנה והעולם כזה גדול,
איך היא תציל את כל העולם?"
"מי שמאמין בחלומותיו, סופם שיתגשמו!"
"סליחה אימא", אמר רון בטון מתנצל.
"אל תבקש ממני סליחה, תתנצל בפני אחותך".
"סליחה דניאל, זה עדיין שיר מוזר אבל אני אוהב אותך. יש לי רק
אחות אחת".
"גם אני אוהבת אותך רון. רק חולמת שיום אחד תהיה קצת יותר
בוגר", אמרה וצבטה את לחיו של אחיה.


                               < 2 >

"אהלן 'נדב-מן', מה המצב?" שאל רון וטפח על גבו של חברו נדב.
"בסדר רון, מה קורה?"
"קורה. איפה גל, הוא מגיע?"
"באתי!" קרא גל בעודו מתקרב.
"הו, שלום לך גל, באמת טוב שבאת".
"כן, מחכים לך פה שעות!"
"באמת? אבל קבענו בארבע, לא?" שאל גל בתמיהה.
"טוב, תפסת אותנו".
"אל תסלח לו, זה עשר דקות איחור לפחות".
"האמת שחיכיתי לאחי הגדול כי מישהו צריך להישאר עם נעמי. אתם
יודעים, ילדה בת שנתיים - כבר הולכת, פותחת ארונות ובקיצור,
עושה הרבה בלאגן".
"אחיות קטנות - מכיר את הנושא. תקלטו את זה, אתמול אחותי סיפרה
לנו שהיא הולכת להציל את העולם!"
"להציל את העולם? היא אפילו לא סיימה כיתה ב'. מה בדיוק היא
הולכת להציל שם?" שאל גל.
"כן. מצחיק, הא?"
"קטעים איתך רון, תמיד יש לך סיפורים מצחיקים לספר".
"טוב, גם לכם לא חסר".
"הלו בנים!"
"תיראו, תיראו. נועה החמודה בכבודה ובעצמה!"
"רון, דניאל בבית?" שאלה נועה.
"כמה שידוע לי, למה?"
"אני הולכת לתמר. חשבתי לקרוא לה".
"מה אתן עושות?"
"סתם משחקות אצלה בבית".
"טוב, אני זזה. אבל נתראה מחר".
"ביי נועה".
"בטח הולכות לשחק משחקים של בנות", אמר גל וגיחך.
"הוי, איזה טמבל אני!"
"נדב, התחלת לדבר לעצמך?"
"לא, פשוט שכחתי שיש ליעל יומולדת".
"יעל השכנה הג'ינג'ית שלך? אתה קונה לה מתנה?"
"ברור שכן, אני אלך לקניון למצוא לה משהו מיוחד".
"הופה, מישהו פה מאוהב!" התלוצץ רון.
"לא, אנחנו סתם ידידים".

"גל, הטלפון שלך מצלצל", אמר רון.
"הטלפון שלך עדיין מצלצל", הוסיף נדב.
"אני שומע לבד, תודה".
"הלו. אתה יוצא? אבל אמרת שאתה נשאר בבית. טוב, טוב, אני בא".
"מה, גם אתה הולך?" שאל רון.
"אחי יוצא. אני צריך לשמור על נעמי".
"אוף, איזה מין חברים אתם?" התמרמר רון.
"מה אני אעשה? אני חייב ללכת".
"גם אני זז. אתה בא איתי לקניון?" שאל נדב.
"לא, אני אלך למגרש, משחקים שם כדורגל. רק תיזכרו שאתם כאלה
מבריזנים. אתם חייבים לי".
"ביי חבר'ה", קרא נדב.
"ביי רון, ביי נדב. נתראה מחר".
"רון - תיזהר!" צעק גל לפתע.
רון שחצה את הכביש בין שתי מכוניות הסתובב לאחור ולא הבין מה
גל רוצה.
חריקת גלגלים צורמת החרידה את השכונה.
נדב, שהבין מה עומד להתרחש, קפץ מייד על רון ומשך אותו בכוח
לעבר המדרכה.
המשאית הגדולה שנסעה בכביש בלמה לאורך דרך ארוכה.
הנהג עצר ויצא מהמשאית לעבר המדרכה.
"אתה השתגעת ילד? איך אתה מתפרץ ככה אל הכביש? איך אתה לא
מסתכל?"
"טוב, בסדר. הוא התבלבל. ככה קרה".
"יש לך מזל שיש לך כאלה חברים! כביש זה לא משחק!" גער נהג
המשאית ונעלם כפי שבא.
"רון, לא נורא. כלום לא קרה!" אמר נדב בניסיון להרגיע את רון.
רון נותר שרוע על המדרכה דומם.
"הוא בהלם!" אמר גל.
"היא צדקה", מילמל רון לפתע.
"מה?" שאל נדב.
"היא צדקה. אחותי הקטנה, היא צדקה".
"נראה לי שהוא קיבל איזו מכה בראש", אמר גל.
"היא אמרה שכל בן אדם צריך חבר אחד טוב, חבר טוב על באמת. ולי
- לי יש שניים כאלה!"
"אז אולי אחותך הקטנה מבינה משהו בכל זאת", אמר נדב.
"אני חייב לכם את החיים. אני הולך לספר לכל הבית-ספר איך הצלתם
אותי. אתם גיבורים!"
"העיקר שאתה בסדר, רון המרחף", אמר נדב.
"קבל תיקון, רון הטייס!" גל הוסיף.
"כן, באמת כמעט הטיסו אותי פה..."


                               < 3 >

לקראת סוף ההפסקה, סיימה הילי לאכול את הסנדביץ' שהכינה לעצמה
יום קודם לכן. לכיתה נכנסה נטע, חברתה מהכיתה הסמוכה.
"הילי, את באה לטקס?" שאלה נטע.
"אבל הוא מתחיל רק בעשר, לא?"
"נו, זה עוד חמש דקות!"
"חמש דקות? אז נטע, למה אנחנו מחכות?" ענתה הילי ושתיהן יצאו
לעבר חצר בית הספר.
"אהלן הילי-נטע, הצמד הלוהט!" קרא אור אל השתיים.
"שלום לך אור", אמרה הילי.
"אתן הולכות לכל מקום ביחד?" שאל.
"חברות הכי טובות כאילו..."
"ברור, סתם מקניט. אז מה שלומכן?"
"אצלי מצוין ואצל נטע גם".
"יפה, אתן גם עונות אחת בשביל השנייה", אמר אור.
"תקשיבו, יש יומולדת לשגיא, חבר שלי. מתאים לכן לבוא?" שאל.
"שגיא? מהשכבה שלנו?" שאלה נטע.
"כן, הוא אמר לי להזמין כל בחורה חמודה שאני מכיר. אפילו את
אלו שאני לא מכיר".
"מתי זה יוצא?"
"זה אצלו בשישי בערב", השיב אור.
"לא יודעת. קבענו כבר לבאולינג, אבל אנחנו נחשוב על זה".
"וזו גם התשובה של הילי?"
"ברור. נטע אמרה לך שנחשוב על זה".
"אוקי, אבל אם כן אז תחזרו אליי מחר".
"אגב, שמעתן על הילד הזה מכיתה ג', נו, זה שחברים שלו הצילו
אותו אחרי שאחותו כתבה על זה שיר?"
"בטח, קוראים לו רון, הוא שכן שלי. וזה קרה בכלל לפני
שבועיים", ענתה הילי.
"איך אתן תמיד שומעות הכל לפניי, אתן מוכנות להסביר לי?"

"כל הילדים לשבת בבקשה, הטקס מתחיל!" נשמעה הקריאה בכריזה.

"כמנהלת בית הספר שמחה אני להכריז על אירועי יום העצמאות אשר
אותם נציין השנה באמצעות מבחר הצגות חינוכיות. על הכנת ההצגות
עמלו תלמידים מכל שכבה ושכבה ובליבי הערכה רבה לכל מי שלקח חלק
במלאכה. הנושאים שנבחרו הם כולם בעלי משמעות רבה בתולדות העם
היהודי ומדינת ישראל. אך בטרם נתחיל, אני מתכבדת להזמין לבמה
את תום ויובל - נציגי מועצת התלמידים של בית ספרנו".
"שלום לכולם. ההצגות שיתחילו מייד נוגעות באירועים חשובים
מעברנו כעם. חשוב להיות מודעים ולהכיר את ההיסטוריה, אבל ההווה
חשוב לא פחות! לרבים מכם יצא בוודאי לקרוא או לשמוע על השיר
'החלום' שאותו כתבה דניאל מכיתה ב' אשר גם פורסם במגזין בית
הספר. בשירה היא מתייחסת לנושאים כמו חברות ואהבת הזולת. דניאל
כותבת כי מספיק ונאהב אחד את השני אפילו מעט והעולם יהיה טוב
יותר. אנחנו הבוגרים קיבלנו מהשיר השראה רבה. בתור נציגי מועצת
התלמידים החלטנו ליזום פעילות בנושא. יובל תרחיב על כך מייד.
יובל - בבקשה".
"האם יצא לכם אי-פעם לחשוב על כך שבמקום מספר שעות רביצה מול
הטלוויזיה אפשר לצבוע בית שלם? כן, יש אנשים שהחיים קצת קשים
להם יותר מלאחרים. בשעות ספורות של התנדבות בקהילה אפשר לשמח
אנשים לשנה שלמה! לאחר שפנינו לעירייה בנושא, קיבלנו רעיונות
רבים לפעילויות כגון צביעת בתי קשישים, סיוע לקהילת העיוורים,
שכידוע, בעירנו מונה לא מעט אנשים. ובכלל, כל רעיון יצירתי
שאתם מעלים. מניסיון העבר, מי שהתנדב קיבל הרבה יותר מאשר נתן
ורק יצא מורווח מכל החוויה. אנו מתכוונים להעלות את הנושא
בדיונים הקרובים של מועצת התלמידים הארצית, במטרה להרחיב את
התוכנית בכל רחבי המדינה. אני פונה כעת לכל מי שרוצה ויוכל
לסייע - פשוט תיפנו אלינו. ושיהיה לכולם חג שמח".
"תודה לך יובל, תודה תום. בהזדמנות זו אמסור לכם גם את ברכתו
האישית של ראש העיר אשר אמר כי 'אתם התלמידים עודכם אנשים
קטנים - אך אין גדולים מכם במעשים'. כל הכבוד על היוזמה
המבורכת!"


                               < 4 >

"ולפרטים נוספים אנא פנו לסניף הקרוב. בכפוף לתקנון", בקע הקול
מן הטלוויזיה המשפחתית.
"אוף, עוד פעם פרסומות!"
רון השתלט על שלט הטלוויזיה והחל מזפזף בקוצר רוח.
"גולף? איזה משעמם. גם פה פרסומות? אוף, אין בכלל מה לראות
בטלוויזיה הזאת".
"תודה לסגן השר. אם כן, נעבור כעת לשאילתא מס' 3775 שהוגשה
ביום כ"ב בסיוון תשס"ז בעניין הקיצוץ בתקציב החינוך והפיטורים
הצפויים. בבקשה גבירתי שרת החינוך".
"שיואו, איזה ערוץ משעמם זה. כבר הגולף עדיף", אמר רון ואחז
בשלט בכוונה להחליף שוב ערוץ.
"רגע רון, תשאיר. זה מעניין אותי".

"אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, אנו נמצאים
כעת בפני קיצוץ נוסף וכואב העומד בפני מערכת החינוך. לאור זאת
החלנו בסדרת דיונים דחופים הנערכים במסגרת ועדת החינוך
והתרבות. אין זה סוד כי אלפי מורים עשויים למצוא עצמם מפוטרים
עקב הקיצוץ הצפוי. מורים אלו, העושים ימים כלילות למען איכות
חינוכם של ילדינו, עתיד מדינת ישראל ועתידם - אחד הם. גם לאחר
הדיונים המרתוניים שערכנו נותר הנושא סתום ועל פניו נראה כי לא
נותר אלא לבצע את הקיצוץ על כל המשתמע מכך".
"אך לא אלו הדברים שברצוני להביא בזאת. חברים, בהזדמנות זאת
מבקשת אני לשתף אתכם בשיר שתוכנו הגיע לידי לאחר שמועצת
התלמידים והנוער שמה לה כיעד לבצע פעילויות התנדבות ברחבי
הארץ, כתוצאה מין האמור בו. את השיר כתבה תלמידה מדרום הארץ
ונושאו הוא חלומה להציל את העולם. כדי שדבר זה יתרחש היא טוענת
שנדרשים רק מספר תנאים קטנים. אחד התנאים שאליו היא מתייחסת
הוא קיומה של 'יצירתיות'!"

"אימא, מדברים על דניאל בטלוויזיה. עכשיו היא מפורסמת!"
"כן רון, אחותך אמנם קטנה אבל יש לה חלומות גדולים", אמרה
ונשקה לרון על מצחו.
"אמרתי לה שאני מתנצל וגם שאני אוהב אותה..." השיב רון.

"הדברים האמורים באותו השיר מהדהדים בראשי בימים האחרונים.
ופתאום - הכל התבהר בפני. הקיצוץ המתוכנן אכן מציב אותנו בפני
בעיה סבוכה. בעיה אשר במסגרת האמצעים הקיימים טרם נמצא לה
פתרון. רק פתרון יצירתי יוכל להתאים! במלחמת ששת הימים הוטל מס
ביטחון והציבור גם הלווה למדינה כספים באמצעות 'מלווה
הביטחון'. איננו מעוניינים בהעלאת מיסים, אך גביית סכום סימלי
של שקלים בודדים כהלוואה ארוכת שנים יכולה בהחלט להביא לפתרון
הבעיה. כספים אלו יוקצו באופן ייעודי אך ורק לטובת החינוך ואף
יוחזרו לציבור במלואם בבוא היום".
"לכן הוריתי לצוות בוועדה לבחון באופן מיידי פתרון יצירתי ברוח
זו. מבדיקה ראשונית מסתמן כי הקמת קרן חינוך שכזו וניהולה
הנכון, יחד עם צעדי חקיקה מתאימים, אכן עשויים להביא לפתרון
קבוע למשבר החוזר ונישנה. בהשקעת הכספים לאורך שנים יושגו
תשואות של מאות אחוזים שינותבו לחינוך והסכום המקורי יוחזר
לציבור מוצמד למדדים".
"אך עד ליישום התוכנית, נותרה בעינה הבעיה המיידית של פיטורי
המורים. לשם כך פניתי לראש הממשלה אשר נתן את אישורו ואף הורה
כי משרד האוצר יבדוק לאלתר כיצד ניתן לתקצב את הנושא ובהקדם,
באופן חד פעמי. אז כן, חברים, נראה כי את העולם ניתן עוד
להציל..."
"תודה רבה לשרה", מחיאות כפיים סוערות ובלתי אופייניות כבשו את
מליאת הכנסת, "תודה רבה לך גבירתי. עושה רושם כי מגישי השאילתא
אכן קיבלו תשובה יצירתית ומספקת לכל הדעות. כעת נעבור לשאילתא
מס' 3831..."


                               < 5 >

"כנציגי מדינות העולם בעצרת הכללית של האומות המאוחדות, מוטלת
על כתפינו היום אחריות רבה. אנו דנים בזאת בנושא האלימות
המתמשכת באפריקה - מסע חיסול וגירוש שיטתי של מיליוני כפריים
בחבל דרפור שבסודן. זו השנה הרביעית שההרס והאימה נמשכים בלא
מפריע, לעיתים רבות בעידודה ואף תחת חסותה של הממשלה הסודנית.
והעולם - עומד מנגד ואינו עושה דבר".
"כאדם יהודי וכנציגה של מדינת ישראל, מחויב אני לזעוק את זעקתם
של כל אותם אלו שקולם לא נשמע ואינו מגיע עד לאדמות אירופה
ואמריקה הרחוקות. העם היהודי למד על בשרו היטב את השלכותיה של
השתיקה וההתעלמות של הקהילה הבין-לאומית. מדוע העולם אינו
פועל? אין להבליג עוד על רצח עם!"
"במגילת היסוד של ארגון האומות המאוחדות מוצהר באופן חגיגי כי
עמי האומות המאוחדות שותפים בכל אשר ניתן על מנת למנוע את קיום
המלחמות הבאות, חיזוק האמונה בנוגע לזכויות האדם וקיום הצדק.
הייתכן כי הארגון מחטיא את מטרותיו? מדי שנה ושנה יוצא מבית זה
דבר גינוי לאותם פשעים, אך דבר אינו קורה. מאסנו בהצהרות
וגינויים. על העולם להתעורר ולפעול!"
"ברשותכם, אספר לכם כעת סיפור קצר על דבר מה המתרחש בארצי
בחודשים האחרונים. שירה של ילדה בת תשע מעורר בישראל גל של
מעשים טובים. בשירה, שלו קראה 'החלום', מבקשת היא בתמימות של
ילדה 'להציל את העולם'. כל שהיא מבקשת כדי להצליח במשימתה הוא
מעט אהבת הזולת, צדק ואנושיות. מדבריה יכולים כולנו ללמוד,
הלוא בלי האנושיות והרחמנות היינו כולנו כרובוטים חסרי כל רגש.
על כולנו להאמין בחלום של עולם אנושי וטוב יותר. על מנהיגי
העולם מוטלת האחריות להביא את אותו חלום לידי מימוש".
"בשל חשיבות ההחלטה הנדרשת מאתנו היום ובהתאם לחוקי העצרת, כדי
להעבירה יידרש רוב מיוחד בקרב המדינות המיוצגות בעצרת. דהיינו,
על שני שלישים מכלל 192 המדינות החברות בארגון להצביע בעד.
הזמן הולך ואוזל ובקרוב יהא כבר מאוחר. מי ייתן ונעשה היום את
הדבר הנכון".

"תודה לנציגה של מדינת ישראל. נמתין כעת לנשיא ארצות הברית,
אשר ישא דברים בנאום נשיאותי מיוחד בפני עצרת האו"ם".

"ראשי מדינות, נציגים נכבדים, התכנסנו היום במושב מיוחד של
העצרת הכללית. אנו מבקשים להשיג כאן החלטה אופרטיבית שתתורגם
למעשים בשטח בהקדם האפשרי בעניין האירועים בסודן. אמנם החלטות
העצרת הן על פי רוב בגדר המלצה בלבד, אך מושב זה התכנס לאור
בקשת מועצת הביטחון, תחת הקביעה כי ההחלטות שיתקבלו בעצרת יהיו
מקובלות ומחייבות גם בעבור המועצה".
"אתוודה בפניכם כי הנאום הכתוב שבידי הוכן בשיתוף עם מיטב
יועציי, אך החלטתי כעת לזנוח חלקים נכבדים מנאומי ולשאת דברים
בעל-פה. זאת וודאי למורת רוחם של יועציי - ג'ון, אני מתנצל כבר
כעת", התבדח הנשיא וקולות צחוק התפשטו בקרב קהל העצרת.
"יחד עמכם גם אני שמעתי את הסיפור על אותה ילדה ועל חלומה.
שאיפות וחלומות הם מנת חלקם של גדולי המנהיגים. בהיסטוריה של
ארצות הברית ידענו לא מעט מנהיגים כריזמטיים ובעלי חזון. אחד
מהבולטים בהם היה הדוקטור מרטין לותר קינג. גם לו היה חלום -
חלום שהגשים קינג עבור כולנו אף ששילם על כך בחייו".
"אותה ילדה מדברת על הצדק כתנאי לעולם טוב יותר. אזרחי ארה"ב
נשבעים כולם אמונים לדגל ולרפובליקה. שבועה זו מסתיימת במילים
'וצדק לכל'. כנשיא ארצות הברית מאמין אני בכל ליבי במילים
שבשבועה זו וברור לי כי הצדק אינו צריך להיות נחלתן של המדינות
הנאורות בלבד. בעבורי הצדק הוא דרישה אלוהית. אם לא נקיים
דרישה זו, וודאי שאיננו רשאים להיקרא מנהיגים".
"ארגוני צדקה שונים ברחבי העולם מתגייסים כדי לסייע למגורשים
אשר שרדו את האימה בדרפור. אך לדאבוני, הממשלה הסודנית בעצמה
מונעת לעיתים את העברת אותו הסיוע ובמקרים אחרים אף מעודדת את
המשך תקיפת הכפרים והבערתם. לא נאפשר לרצח העם בדרפור
להימשך".
"יש לנקוט בכל דרך אפשרית על מנת לעצור את המשך סבלם של החפים
מפשע. בתור מנהיגים עלינו לשאול את עצמנו האם עשינו די. כי לכל
אדם באשר הוא יש את הזכות להגשים את החלום!"

                               < סוף >