פותחת עין אחת
וגם את השניה,
איפה אני?
כל כולי גרגירים של חול.
איפה ממושקה שלי?
תודה לאל היא לידי,
שוכבת על ידי הלא פצועה,
היא יודעת את מקומה.
מביטה סביב סביב,
שמיים כחולים תכולים.
הוי אני שוכבת באמצע המדבר,
לא במיטה המאוסה עליי.
אני רוצה לרוץ
אך הרגליים מסרבות ללכת,
בפנימיותי אני רוצה לרקוד
אך הרגליים מסרבות ללכת.
מביטה שוב בשמיים,
בחולת הזהובות,
מנסה לקום ולא הולך.
ממש ישנה שנת ישרים,
אני יודעת מה יציל אותי,
משפחה חדשה נאמנה
זה המקום האידאלי,
לא כמו היום
מבטיחים ובורחים כעכברים.