אתה שקוף לי בצורה הכי יפה שקיימת.
אני באמת מרגישה את עצמי נשברת לחתיכות קטנות עקב העובדה שאתה
לא פה.

כל מה שרציתי לעשות זה לישון איתך ערומה.
כל מה שרציתי,
זה שתחכה לי מתחת לבית,
ואני אקח אותך בלי מילים,
אעמוד מולך ערומה כביום הוולדי
מגישה עצמי אליך,
על מגש של תחרה שחורה.

לו רק היית מגיע, הייתי סולחת לך על הכל.
לא הייתי אומרת עוד מילה.

כל הרעל מתנקז ממני בשעות האלה,
בעיקר כשאני לבד,
מחכה לאיש הכי שקוף כהה שלי,
שלא מגיע,
גם בלילות הכי בודדים שלי,
כשאני כבר לא יודעת,

איפה להסתכל לעצמי,
בעיניים?