כשאני מסתכל עליה אני לפעמים אני חושב עד כמה היא יפה, ולפעמים
אני תוהה אם היא מחזירה אלי מבט.
האם אני מוצא חן בעייניה?
האם היא יודעת וקוראת את מוחי?
האם אני כל כך חולם שכולם רואים?
אפילו עכשיו, בחופש, כשהיא רחוקה ממני אני עדיין מביט אליה
מבעד לחלומי.
יש סביבה עננים, על גבה כנפיים ומעל ראשה הילה... ואני? אני
מהרהר כיצד אוכל להגיע אל ענני החלום ולגעת בו.
אני חושב על מה היא עושה, על מה היא חושבת, והאם הקיום שלי
בכלל מגיע אליה?
אפילו רחוק, רחוק, בקצה האופק ליד השמש שרק זורחת על החלום
היפה אך הבודד הזה.
אצל מי אמצא תשובה לשאלותי? איך אשאל את אשר בראשי?
כל כך הרבה מחשבות עפות במוחי, אבל לי, אין כנפיים, ואני לא
יכול לעוף אליהן ואני לא יכול לעוף אל הענן עליו היא יושבת.
אם כך, במה עוזרות כנפי המחשבות?
אנה ענו לי על שאלה זו לפחות.
הרי אם לא לעצמי, למי אוכל לגלות את התשובה החבויה?