ישות נצחית / על האש |
בקווי מתאר חדים
בוהק הרגליים המשומנות
מכאיב לעיניי הילד שבי.
האדמה רכה לחושיי
עוטפת במגע יבש את עורי
אור השמש העדין מלטף חללים
של משך חיוכים רצוף.
היא מושחת עצמה באפר לפידים
משחירה את לובן בגדיה באהבה
הרוח מתכנסת בעיניה הפעורות
לשדי סער פרועים.
האש בוערת לאורך שדות
סגסוגת מתכת אצילה
זוהרת בלובן הלילה
כסות עננים בצל החלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|