הערב, אני קוראת שירה
שולפת אבק מנוקד מאחורי השכחה
ומשייפת עד כדי אבדן הכרה.
(לחרוז הזה, לא התכוונתי
באמת ש
רציתי שלנצח
ולא התכוונתי לחרוז
הזה
לא התכוונתי ל
אבד אותך)
הערב, אני בתחפושת שכורה
של נמר או
עכבר ששכח את זנבו
מרוב
געגוע.
ואבדה בי התודעה הזו, השקרנית
שידעה לחתום בשמי על כתבי יד
ולהשאיר מסביב כתמי דיו כחולים
כמסמלת טריטוריה
כנעמדת עירומה וגרומה ושקופה ואיננה
ואינני עוד אל מולך.
הערב,
הייתי רוצה לקפל נפשי ולתלות
בין זרועות אחרות וקרני התועבה יגמעו את גופי
ולא יהיה אכפת לי
או ש
כן
ובעצם רק ארצה
למצוא את מיטתי ולנקות את שאריות ההזנחה
מדופנותיה.
בבוקר אתחבק עם עצמי או עם
לב שפועם אותי מבלי לברוח
ואודה
אני אודה על הכול.
לא אשמור מילת טינה
אהיה עמך ברגעינו האחרונים
ואלך.
(זכרי כי ביקשת
את מרחק פסיעותיי כמאה קילומטרים
וזכרי כי
נשקת לי להתראות
לפני זמן
בלתי ניתן
למדידה)
|
