עומד מול המנורה הקטנה שמעל הדלת,
מנסה להזיע כמה שפחות.
לבוש במעיל עור וכפפות שחורות,
חורק שיניים ופוקק את האצבעות.

אני שולח יד מדי פעם לפעמון ומיד הודף את עצמי.
מבטי נעוץ בעינית הדלת, כאילו מקווה שמישהו או משהו יציץ דרכה
ויראה שאני עומד בחוץ, משתדל שלא לקפוא מקור.

אני מגרד בראשי וכוסס ציפורניים מרוב בושה,
אולי אין שם אף אחד ואני עומד מול דלת סתם בלי מעש.
פוחד שאולי יפתחו את הדלת ואעמוד שם כמו גולם בלי להוציא
מילה,
כשבסוף אולי יצא לי משהו, הדלת כבר מזמן תהיה נעולה.

מנגב את טיפות הזיעה האחרונות שלי,
יודע שעשיתי טעות גדולה.
בפחד אדיר שולח יד אל הפעמון ולוחץ פעם ופעם שניה.

שומע צעדים מתקרבים ורואה את עצמי סב לאחור.
מנסה לעצור את עצמי ללא שליטה בפלג הגוף התחתון.
אני רואה איך הרגליים נעות בזו אחר זו אחורנית בלי שליטה,
ואני מנסה לעצור את עצמי גם אם אני מוכן שהפחד ישלוט בי ויתן
לי לברוח.

פתאום הדלת נפתחת אך נעצרת פתאום,
נסגרת שוב ושוב נפתחת.
שרשרת הביטחון תקעה אותה כנראה.
ואני, קופא במקום, לא יודע מה לעשות.
הדמות שיצאה לכיווני היא לא מי שציפיתי לה,
לכן סב אני לאחור ויורד במדרגות.
כמה טיפש אפשר להיות, ומרוב לחץ בכתובת לטעות.