עולה במדרגות אל עבר האין-סוף.
כל מדרגה מגלה משהו חדש, פה מטבע שנפל, פה סתם נייר מגולגל,
אבל את עייני תמיד קדימה אסע, לראות את המדרגה הבאה.
כל הזמן רק לרוץ קדימה, ואין עצירות מנוחה כי בסוף - רווחה.
כי היעד, בסופו של דבר, בסופן של המדרגות, מה שכל אדם מייחל לו
לרצות.
בסוף החופש האושר השמחה, בסוף המדרגות, בשטף העליה.
מכל מדרגה נלמד מחדש שיעור לחיים מונח על מגש.
לאט-לאט כל מדרגה עוברת, ובינתיים הדרך מתקצרת.
ופתאום רוצה לשאול "מה, עברתי הכל? וכל מה שנותר לי לעשות הוא
צעד כל-כך קצר?" אך במהרה בבטחון ממשיכים, עם הבעיות, גם
קשיים.
אבל עוד כמה מדרגות והנה אנחנו מגיעים.
לבסוף, סוף-סוף, המדרגות נגמרות ומה שנותר הוא רק לתהות "מה
עכשיו?".
אז עכשיו, חיוך וקפיצה חזרה לנקודת המוצא.
וככה, עכשיו, ככה אדם איבד את חייו.