זה כמו להתעורר באמצע חלום טוב
ולנסות להירדם בחזרה כדי שהוא יימשך
בידיעה שאי אפשר.
את ידעת זה יגיע בקרוב
אבל כשהוא אמר שהוא עוד מעט הוא הולך
את הדחקת ואמרת "נפגש מחר".
זה כמו ענן אפור שנמצא מעלייך ומאיים
אך את בשלך ממשיכה להתעלם,
עד שמגיע הרעם ומכה בך
ואת פתאום קולטת שזהו, הוא הלך.
ואת מנסה להמשיך לבדך
אבל את פשוט לא זוכרת איך.
וזה כאילו שהאושר מעולם לא היה כאן
את רוצה ללכת אבל לא יודעת לאן.
השמש נעלמת לך באמצע יום בהיר
ואת נאחזת בכל הכוח בזיכרונות שהוא השאיר.
וזה חורף עצוב בשבילך
אך באביב אולי תשוב ציפור נודדת לחלונך.

24.10.2007 - לילה