שבתי לבית, אותו
הכרתי בעומקים דחוסים
רדומה מעיתים מקפיאים משדים      
הוא יפה בעיניי, בלי ציורים,
מתוך שקיפויות לבושות מלמלות
המתנגנות כה וכה
שקועות בסירים
הבית ההוא, שבא עד אליי
לא השקיט לחשים שנרקמו
מנשורת חמה
שהיתה משוללת
מזכות תורשה
הוא יצניע לכתו
וירקיע זמנים
לא מוזר, לא נשבר
רק בודד משכנים
הבית הזה, אליו באתי אני
רשם אותותיו במזוזה
הנגדית
שפיצלה את האור
המוקרן בחזית
הקירות של הפנים רגועים,
מנודים חריצים
ננגעו בלי בושה
שקיבלה ריסוסים
הבית הזה, שהיה שם תמיד
חיכה כל הזמן
תפוס מסלעים
שאשוב ואוהב
את אותם הכתלים