לא אני הוא האיש,
לא אני אבשר על נס שקרה,
ואולי כי הבנתי אחרי שתיים-עשרה שנה
שכבר אין דרך חזרה.

לא היה זה חלום, בלב סערה
לא היו כדורי סרק בסביבה
כי אם רוצח נתעב, נאלח ובוגד
שירה את צרורו לעבר איש, אחד, בודד.

כי לא היינו, יצחק, כדי למנוע הרצח
ובודד התהלכת מול שנאה ועזי-מצח
והיום, מאוחר כבר להכות על החטא
אבל דבר אחד מוקדם לעשות
להשתיק את הבוגד.

לא ניתן לו עוד במה, לא לאשתו ולא לילדיו
לא לתומכיו ולמשפחתו החולה, זורעי השטנה
לעולם, יצחק, לעולם לא ייצא מכלאו, מתאו השמור
כפי שלא התחרט על משנתו,
על פשעו החמור

כששרת שיר, לשלום, הרוצח חשב מלחמה
כשכולנו בכינו, חייך הרוצח חיוך זימה

אנחנו אוהבים ומתגעגעים, עדיין
לא משלימים, לא אז ולא בינתיים
לא נשכח ולא נסלח, לא לחיה, לא לציבור תומכיו
כי תורתנו בניגוד לתורתו,
תורת אהבה, ושלום, עכשיו.