נובה יצחקובנה / נמילים |
של מילים שחורות קטנות
נעות על גבי רגלי האותיות
שלהן, הדקיקות.
נעות אחת בעקבות חברתה,
נעות קדימה ומגששות במחושיהן.
כמו שורה ארוכה ארוכה של נמלים.
ולאן הולכות כולן?
הייתי סקרנית
ולכן עקבתי אחריהן
במורד מחשבותיי.
ושם בקצה
ראיתי אותך.
וכל מילה באה
ולוקחת ממך גרגיר קטן
בין צבתותיה הזעירות,
ופונה בחזרה לאחוריה
כלעומת שבאה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|