|
אני
המשורר
הנע ונד
בנפתולי שבילי ארצך
מותיר שביל טביעות רגליים
בשדותייך וכרמך
רוצה לטבול עירום בנהרותיך
לשתות מבארך
לממש את הנגיעה
בנצח עצמו
דרכך
אני
המשורר
העולה לאיטו
במדרגות אל דירתך
מיישר בידו את עניבת הפרפר
ומתדפק על דלתך
רוצה לבוא אל חדרייך
לסעוד על שולחנך
לממש את הנגיעה
בנצח עצמו
דרכך
אני
המשורר
הרוחש ובולש
מעל מיטתך בשנתך
מזיל ריר ערפילי מטורף
על פנייך ועורפך
רוצה לקנות אחיזה בחלומותיך
ללפות את צווארך
לממש את הנגיעה
בנצח עצמו
דרכך |
|
|
במה - לזכור,
ולא לסלוח.
ניצולי "שואת
הבמה". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.