|
דופן הספינה בוהק
מבעד למחברי המתכת הכסופים
קורות עץ עתיקות על מדפים
חלולים כימת ההכרה.
זקנו המאפיר של האדמירל או האפיפיור
נישא בזרם המילים המונוטוניות
בשעה שעיניו ניקבו את רשת נפשי
לסבכה פעורת כוכבים.
אני לא משם מלמלתי לעצמי
את ציר תפילות ההשכבה
של משך הדגלים הרמוסים
עפר הארץ נשב בעורקי.
בלילה אחזתי בנפשו
כגדם עץ בלב האפלה
לשחרר כאב של אלף גלגולי חיים
מתוך ים הדמעות הגדול. |
|
|
חשבתי בהתחלה על
רווח של שורה
אחת
אולי שתיים
מה לגבי חמש
עשר זה מוגזם,
לא?
כן, בהחלט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.