מדי שנה, בתאריך ידוע
אני שולח SMS
כמו תמיד, הנוסח הוא קבוע
ואין סיכוי ימאס.
פזמון
אני מקליד זריז, בשתי ידיים
עד שעולה השאלה:
האם לחתום, או שאני עדיין
נמצא בזכרון שלה?
ואם בזה הרגע היא שואלת
בעצם את אותו דבר --
בזכרון שלי היא מקבלת
הרבה יותר מעוד מספר!
פזמון
כדי שגם אני אוכל לשכוח
עשו באינטרנט אתר
שבתשלום מראש זוכר לשלוח.
עכשיו אני כבר מיותר:
גם אם יקרה לי משהו, בעצם
שלושים שנה היא לא תדע
ותקבל כל פעם SMSים
מזה אשר אהב אותה.
פזמון, באדיבות הארי בלפונטה:
אני לא נשאר, וצר לי לומר
שלא אשוב גם אחרי מחר.
ליבי נשבר וראשי סחרחר:
עזבתי נערה כל עוד אפשר.
Calypso in G
G Am
D7 G
G7 C
D7 G
הזכויות ל-startup שמורות לחתום מעלה
(ול-רימונסטר, הוגה ה"אינטרמת" :-). |
