כשראיתי אותו יושב על הבר
עם חיוך לא נורמלי על פנים מזוקנות
הבנתי שזה האחד.
ואז הוא נסע לחודש וקצת וחזר מבולבל מעט...
כעת אני שבורה
אמנם עם חצי חיוך
כי אין סינונים ואין ניתוק ממשי
אבל עדיין האמנתי ואאמין
שהוא האחד. האחד בשבילי.
מחכה לצלצול, לזה שיחזיר אותו אליי.
כי הכדור כעת במגרש שלו.
כל המשחקים האלו הם לא בכיוון של כלום.
זה חזק ממני. זה חזק ממנו.
בסוף- אני מאמינה, שעוד נהיה ביחד.
כל עוד הוא לא יחזור אל האקסית...
לפעמים עולה המרמור הזה
שלמה לה מגיע ולי לא.
אבל הכול בידי שמים
כך אני מאמינה
והכול נקבע שם למעלה-אין לי ספק
אבל לעתים אני נשברת. מחכה לעוד טלפון.
ממתינה לעוד הודעה-מושמעת או כתובה.
נראה לי שפשוט ירד לו ממני.