חלף הזמן
עברה עוד  שנה
קשה
והנה אתה מניף
באחת
פיתוי של נעימות
מדומה
בואי נלך ו...
בשם ההרגל
בשם המשפחה
וגם איזה "ביחד"
לגמרי נידח
לגמרי נזנח
...
והנה בהינף יחיד
ואתה כבר צל
ובכל זאת מצליח
לרגע, בכחש
אותי לסובב -
כבר עקור מן הלב
כי אני עוד יש בי
מעין בור פתוח
מבקשת הרמוניה
ולשוא, ולשוא
הן כל כך הרגלתני לבלוע
את בחש הרעל
את כחש המעל
אבל בלאט
אתנער באחת
ולא, אדוני
את תיבת פנדורה
אסגור, אחתום באחת
נועלת המפתח
שבפנים
לוקחת את הרוב
והיתר יוותר
יישאר חתום , בלום
ויחכה
או לא
מכאן רק אני אחליט
מה כן, מה לא
מי לא
ואתה
לא תבוא עוד
אל המרחב המקודש
שלי.