|
קראתי פעם שיר שכתבה
מישהי שנסעה פעם ברכבת.
עכשיו יושבת מולי בחורה במגפיים
למרות שאמצע הקיץ
והנוף והחלון מתנשקים מהר מדי
ואני לא מצליחה לראות כלום.
המזוודות שחוסמות את הדרך
הן מטפורה טובה למשהו
שאולי אמצא פעם.
הסרטים הצבעוניים שאנשים מחברים למזוודותיהם
כדי שתמיד ימצאו אותן
בטוח מסמלים משהו
שראוי שאדע.
לא רציתי לחייך לתינוק
בשעה כזאת של הלילה.
הוא צריך מזמן לישון
ואני לא רוצה שיתרגל
לחיוכים
במקום חלומות
מדים יושבים מימיני
ומולי מגפיים.
יש שורת כפתורים לבנים
במרחק מה ממני
ותליון אבן נמר
קרוב מדי אלי.
המדים מדברים בפלאפון
המגפיים מתאפרות
אבן הנמר מסתכלת עליי מוזר,
כאילו שהיא יודעת מה אני כותבת. |
|
|
לפעמים אני
מרגיש שאין לי
שותף
לפעמים אני
מרגיש שהחבר
היחיד שלי
זה העיר שאני גר
בה
עיר המלאכים
בודד כמוני, יחד
אנחנו בוכים
-להקת "פלפלים
אדומים חריפים
עד מאוד" בשיר
"מתחת לגשר" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.