הרגעים הכי עצובים
מחכים בקצהו של יום
בעוד נסיעה שרק מרחיקה
אותי ממנה עד ליום המחר

אני זוכר את היום הראשון
את הבוקר שבו התביישתי
לא נזהרתי מלהביט אל עיניה
והיה בהם קסם ויופי
והיה זה חלום שממנו לא קמתי

ואם היא עצובה
אני רוצה ללחוש לה
שאם רק תקרא לי אבוא לחבקה
עד סוף העולם
עד סוף העולם

ואם בין דמעה לדמעה
היא רק תלחש את שמי
אז ארוץ לקראתה
מסוף העולם
עד סוף העולם

חיוכה נוסך בך אושר
וצחוקה נעים מצחוק של ילד
הייתי מקדיש את חיי
לעשותה מאושרת בלי די
ולשמחה בוקר ערב וליל

ואם היא לבדה
אני רוצה לצעוק לה
שאם רק תלחש אהיה אז שלה
עד סוף העולם
עד סוף העולם

זהו אחד מן השירים הראשונים שהקלטתי במסגרת האולפן הביתי שלי,
ועל כן עבודת הסאונד בו משקפת תחושת בוסר קלה (בניגוד לשירים
האחרים)