|
כבר במשך שנה
שדצמבר מסתיים ברוגע עצוב.
השלכת מתפוררת להדים שעל
החלון והשלג עוצר את התקווה
מלנבוט.
הייאוש אופף את החלון
בסודות שנעלמים לשכחה,
וכרכרות העתיד מחכות
לגשם, שאולי גם הוא יעצור.
מחוזות הפחד נתפרים עכשיו
לשמיכת טלאים מגושמת.
המציאות תתמזג לאושר
בשלושים ושניים בדצמבר. |
|
|
במקום לקרוא את
ספר החובה
בספרות, אני
קורא סלוגנים,
מעניין אם יאשרו
לי לעשות את
העבודה על
זה...
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.