ואלך אחרייך עד סוף כל יקום,
ואמצא את דרכי לשוב ולקום.
במדבריות, יערות, בחוצותיה של עיר,
אפקיר נשמתי למרבה במחיר.

עם השדים אחולל ברצון,
ליצורי השאול אשמש פיתיון.
רצון של עפר, בגוף מיוסר,
איש ללא שם ועבר לא נגמר.

חלומותיי נמוגים במרחץ של דמים,
לבי צווח בבעתה למצהלותיהם של זרים.
גופי לא שלי, תבונתי נעלמה,
הפסדי מובטח במלחמה האחרונה.

ורחוק מחיים נוטפי ארס ודם
חבויה תקוותי במעמקיו של עולם.
בלתי ניתנת לחילול, אינה חוזה ברעתי,
אהובתי,

יונתי,

תמתי,

צרתי, לו רק
לו רק הייתה לי נחמת השוטים,
יד לשרוט בה בעיתים ארורי-
צווח, כל כך צווח.