היה היה בדרן בודד בקצה במה
והוא הצחיק את כל חיינו בדממה
והוא הצחיק את השידורים החוזרים
ולקולו היו החבר'ה נשפכים.

כש"הויקטורים" כמעט תפסו את "סרג'יו" השובב
היה קולו של ג'ינג'י רץ חוזר ושב:
"ממזרח, ישראל המכונה מדינה"
"ישראל מכיר", התשובה הייתה עונה.

"רק עוד רגע, ויקטור, רק עוד רגע מר חסון
אתה תמיד הורס באמצע של גבעת חלפון"
"היד פתוח והפנקס רושמת" -
כך גם הסטירה המצלצלת.

היה היה בדרן בודד בקצה במה
ועל ידו מצרי שמן, ופרסי מקוצרר,
ושם שתקתי וצחקתי כמו שעשו כולם
על אף האיטיות ובגלל הטיימינג המושלם.

לפולי, שמותו הצליח להבריח ממני את המילים.

אנחנו קיבלנו זפטה שמש.
באמצע הסתיו.
ונשארנו חיוורים...
סע לשלום, המפתחות...
אתה יודע איפה המפתחות.

השיר מבוסס, כמובן, על פנס בודד של חיים גורי