אני פותח את עיניי
לאורות שקטים אורות
לבנים מוכתמים אט אט
כאילו מנסים לראות
אם אשאר לראות להרגיש
הכל מתעטף כבר בעיניים סגורות
סתם כך פשוט פורם תפרים
פורם חלומות אסורים שקטים רחוקים
מודחקים

רואה אורות כבדים
דפים כבדים
קצת מילים
הרבה תחושות
שותקים


הברות כאבים
בוערות באח
בפנים
ממש מתחת ללב
מעלות עשן חמים
מילים של
לב נשבר.

רק לעטוף
את הכל
בחוטים ולהישבע
לזרוק חלומות דרך
חלונות לנוע לעבר האוויר
כלפי מטה לנוע
לעוף דמום
ריק ממחשבות
שעדיין כאן

עדיין כאן
עדיין קטוע מילים צורחות מקלות
מחשבות שצורחות ממני
ולא מרגיש הקלה.

מתי היותר
מדי
יוותר?