גם (אני) הייתי שם
וגם מסתתר בין אותיות
ומתתי פעמיים
וחזרתי לגלגול נוסף
בדור שלישי
בתקווה לאחרון

גם תחושת שכרון הגוף
אל מול שקר הנפש
לא מותירה בי ברירה אלא
לכתוב

(אני) נמצא בצומת דרכים
(אני) חסר רגשות ולב
(אני) נולד מחדש

(אני) אמות שוב
אל תספדו לי מילים
אל תדפיסו לי אבלות
מילים חוטאות הן
אבל אל לו להיחקק בדיו

אלוהי מאיר ענה לי:

שפטתי דל ויתום
עני ורש (ומרושרש)
הצדקתי
ומי (אני)?
מה (אני)?
מה?
מה?
מה?
מה?
שתי רכבות דוהרות בתוך עיניי
וחושך
על פני תהום.
ואלוהיי שותק.

באיזה חלום אני צועק שהבן של רוזה האדומה היה רוצח.
באיזה מציאות מישהו יורה בו
דום דום בום
הולופוינט הולופוינט הולופוינט
באיזה פלנטה שעליה אנו חיים מסתובבים רוצחים
ואנחנו ממשיכים לצעוק על האמהות
ולאחרונה גם על תינוקות.
לא רק תינוקות של רוצחים הם אנשים כמוני וכמוך.
גם רוצחים הם אנשים כמוני וכמוך.
גם רבין היה רוצח כמוני וכמוך.
כמוני וכמוך
כפרה אדומה תמימה.

שיוויתי עצמי לנגדי תמיד
כדי להיות ילד הכוכבים עליי להפסיד הכל
ולהיוולד מחדש מן הכלום
ואל הכלום (אני)
שב.

שיוויתי.

התחלתי לכתוב את הקטע בשנת 2000
אחרי ביקור באושוויץ אחד.
הפסקתי.
חזרתי לכתוב אותו ב-2001 ובאמצע מת לי סופר אחד.
הפסקתי שוב.
חזרתי לכתוב בו ב-2007 ובאמצע מת לי בדרן אחד.
החלטתי לפרסם אותו בלי הסברים רבים ובלי סוף ראוי.
יש לי הרגשה שיש כמה מגיבים קבועים שיבינו אותו מאוד
וכל השאר יעלבו מחסרות הפשר.