עבר הרבה זמן  מאז שליטפתי את העט על הנייר
לא נועדו לי מילים לדף
כי התבגרתי.
לא אותה ילדה מבולבלת אלא אישה שיודעת מה היא רוצה.
היית לי אהבה גדולה והיא הלכה כמו שהיא בא,
נפנפתי לה לשלום בלי להילחם.
בחרתי לי שביל ללכת עליו והוא יכול להוביל רק בן אדם אחת
לפעמים מוציאה דמעה בלילות כשהשכל ישן, הלב עדיין כואב.
אהבנו הרבה אך אהבה משתנה היא עוברת כמו זרם הנהר, מהקצה אל
הקצה.
היא משתנה.
אמרת שאתה לא אוהב אותי יותר
ואני כבר לא רואה אותך בתמונה,
אתה מתחיל משהו חדש
ואני הולכת על השביל שאקח אותי להרפתקה,
חיינו מתפצלים, העתיד שלנו נמחק.
מילים על הדף שנעלמות מהסוף להתחלה
עכשיו נשאר על הדף רק השם שלי והשם שלך,
בנוי כך שאפשר להוסיף עוד שתי שמות אחד לי ואחת לך.
בינינו יש מחיצה והדף נחתך בדיוק באמצע,
העט קם שוב לתחייה ומתחיל לרשום עתיד חדש בכל דף.