בראיה כוללת או במבט על,
אפשר להבין שהחיים הם גלגל,
פעם למטה ופעם בצד,
בסוף נשארתי עם תמונות ביד,
כשהחבל נמשך משני הצדדים,
ורק קרע קטן שמפריד את היצרים,
הטוב מימין והרע הוא משמאל,
מעכשיו עד הסוף לא תפסיק לסבול.
רגע של כעס נראה מרחוק,
פעם היה לזה טעם מתוק,
והיום כמו עכשיו זה נשמע מטושטש,
צליל קצת ישן וצליל קצת חדש.
בכל מעבר יש סוג של סיום,
היא רוצה לשנות ואני קצת אטום,
פעם אדיש ופעם טועה,
בסוף הסיפור יש סבל כזה,
שהיא לא הצליחה להבין מעולם,
שאולי זה מתחיל להרגיש כמו כולם,
אז למה למשוך את החבל הזה שוב?
אם בסוף הסיפור יגמר וישוב...
כי אחרי מעשה מתחיל געגוע
למשהו ישן ולמשהו רגוע,
אז אין שום סיבה לנסות לחדש
כשהצד השני לא מפסיק לרגש,
הישן כבר נשכח והכל יותר טוב,
אולי בכל זאת עדיף לא לכתוב?
אם אין לי סיבה, אז למה לשכוח?
כמה מילים לא יתנו לי את הכח...
רגע של אושר נראה מרחוק,
פעם היה בזה משהו עמוק,
והיום זה כבר לא יהיה מטופש,
צליל קצת ישן וצליל קצת חדש. |