הבית עמד דום.
גדול ויפה בקדרותו כחלום,
ובמרפסת הרעועה עמדה הקשישה,
הביטה אל האופק השחור ולחשה -
"מדוע היא ברחה?"

מתוך צללי הבית עתיק היום
עבר הד צורם בהמון
והצללים קראו ולחששו,
את הגברת רק ביקשו,
להפחיד ולהטריד,
לנקוש ולכבוש,
ולספר לה, "מדוע היא ברחה?"

"היא ברחה כי רצתה -
     אושר, חירות ותיקווה,
היא ברחה כי ביקשה -
   עושר ואור זהב טהור סביבה.
היא ברחה כי -
הבית היה גדול,
רבות צריכה היא לעמול,
וכוחותיה כלו ונגמרו,
והכנסותיה ביעף הצטמצמו..."

"ובנך שלך, קשישה,
ביום בהיר הבטיח למנקה,
   אושר, חירות ותקווה,
והכל בטירה לבנה ורחבה בארץ רחוקה."

"כולם אז חשבו
- מכשפות, מנקות, בוגדים, בנים -
זו היא הרי מזימה נפלאה,
נגד עשירה בודדה ומרירה
נגד מכשפה תככנית ועלובה
נגד שטן במלבוש שנאה
          נגדך!"


הלחישה הצורחת הרעידה
הכל, והאופק במרחק הנגיעה
כיסה הכל, כעלי סתיו כמושים
שהצטרפו למחול הצללים.
הכל צרח וצנח וקרע ורקע
והיא איבדה את עצמה
מתוך הדממה.



... מדוע היא ברחה?

שיר-סיפורי ישן עוד מכיתה ח' שעבר שיפוץ רציני