חושך, אור כבר לא סופר מחפש רק תירוץ להרגיש קצת אחר,
אין גישה לשום פינה מוארת אבל מה גודל באדנית הזו? זה ירק?
עוד קצת כסף לא מזיק לעולם וכרס תפוחה עד שיום אחד אתה
היפופוטם,
אולי זה צנתור אולי זה אירוע אתה מתחבט בשאלה בערך שבוע,
הילדים רוצים והאישה מקטרת אתה כבר אדיש רואה איזה סרט שחור
לבן או צבעוני נזכר שהיית צעיר, שואל זה אני?
הכל ממשיך מתוכנן כבר מראש, כולם מסביבך אוכלים מצלחת ואתה
מסתכל עם בחילה של חזירות מנפחת.
בהמשך הדרך זה כבר נהיה בנאלי אתה יודע את הסוף כי גם אתה
סיפרת את "עמי ותמי",
כך איפשהו עם שיער לבן וקמטים חרושים על פניך ההמומים, הוא בא
לקראתך מושיט את היד ומושיב אותך בשורה ראשונה,
קצת בכי קצת מרורים בעיקר הרבה אנשים אוכלים זו אותה הארוחה
שעשתה לך בחילה ואילו הפעם זה בשבילך.