החלטתי לנקוט בצעדים פעילים
לפריקת רגשנות חונקת.
שאיפת אויר ירוק ביער הבטון,
כשלב ראשון.

בין חצרות אחוריות של משפחות
שיכונים אפורים.
פינות חמד מטילות אימה
מציצות בין צמיגים ושקיות.

כיסא שבור קורא לי, שומעת
קולות של אנשים שלא שמעו עליי
מדורה של מישהו אחר פוזלת לעברי.
טרקטורים של נחירות מהוואדי.

שמעתי אתמול מישהי אומרת
שיש לה שורשים עמוקים
ושהיא עכשיו בחורף,
מחכה לנבוט.

זה מרגש אותי עד דמע.
ההזדהות מהבהבת לי תקווה,
רגע לפני שנולדת מחדש
לחניה השכונתית.