למונולוג הבא סיפור מסגרת:
היא נוסעת לארצות הברית כעבור שנות דור, נעוריה היו שם. היא
באה לשם מאהבה ובכל זאת...

אוי אמריקה,
מביטה מחלון חדר השירותים
אל הגן הקסום,
אין כאן איש מלבדי
ומלבד סנאי קטן
הממהר כמוני
אל שום מקום.
כאן,
היכן שהיו לי כל ההתחלות ורוב
הקלפים ביד,
ועכשיו ככלות שנות דור
כשכמעט אפסו כל הסיכויים,
שבויה בכלוב זהב,
לא לבד אבל לגמרי
בודדה.
מתאמצת למצוא איזה שביב
של אור, של תקוה.
אולי החיבוק הגדול עוד יבו,א
אולי גם כאן יש
אהבה,
ורק עיניי טחו מראות.

אוי אמריקה עם ירח מלא שנשאר, כמו בסתיו.
בשמי התכלת של היום, לא מציית למלכותה
של השמש,
שרויה בכל הנוחות שכסף יכול
להרעיף
ובלי העשן של פעם. ונדמה לי
שהאנשים הרבה, הרבה יותר
רכים, בייחוד אם צפוי איזה טיפ.
אוי אמריקה, כמה קל להתרגל אבל גם
כמה קשה.
רק שבוע כאן העור והשער
מבריאים, באור ובמים
הרכים יותר,
כמו החיוך שפניי מעלים בכל רגע ומבלי משים,
אולי זאת לא חוכמה,
אחרי הכל
מבחינתי עוד לא הגיע יום ראשון
וכאן כבר
.Monday
ובטח שלא נפלתי כרגיל בחזרה
לעומקו של הלבד
של היומיום בכרך
של תל אביב.

2. מרילין
הנה מרילין. אני מביטה בה
מן המכונית בה אני מחכה לו.
היא יורדת
מן הגבעה בנייאק
בג'ינס בהירים, יושבים לה יופי על
הגוף, טי-שירט לבנה ופליפ-פלופס
כמו שלי, בהם היא מהדסת הרגליה
וכלב לבן ודי קטן
נוהג בה.
שיערה מצטרף לקארה נאה,
אולי קצת מחומצן. אני מסתכלת בה, על
מה היא חושבת, נינוחת מבט, בקלות זו
יכולתי להיות אני
לו רק היתה לי עבודה קבועה,
לטייל כמו אין דאגה בעולם,
מובילה את גופה היישר
לפנים, יש לה חיים
ובעצם, בעצם
גם לי.

3. The Road Not Taken

עוד שבויה באותו כלוב זהב
המקסים-מחניק,
שרועה כביכול רגועה
בוורנדה נאה
בינות לדשאים וסנאים נחפזים לדרכם.
מסביב תהום שלוה
ובתיהם של
עושי-מעריצי-אלוהי הדולר
ושיחה מקומית כעבור
מה שנדמה כשנות דור
מזכירה לי את ה
Road not taken
שלי, גם כשדוק לא-מורגש,
וגם דרך חיים שמשום מה לא נבחרה.
ועכשיו כבר מזמן הרי
מאוחר מדי,
חבל שאיני בוטחת
בקיום של גלגול אחר.

4

אוי אמריקה,
פתאום בין-ערביים
רגע של נחת,
קיץ אינדיאני ושקיעה
די מרהיבה במרפסת,
בין העלים הנושרים בזהוב ואדום
והעיקר,
בשיחת לב-אל-לב בין חברים
וצחוקה המתגלגל, המדנדן
של ילדה קטנה
בעלת שם עברי
וגומות, ממש שירלי טמפל,
והיא גם יודעת
שהיא כזאת. עכשיו טוב לה.
כשתגדל,
מן הסתם הן תנדוד
בין ירושלים לניו-יורק.

5
אבל המחרת מפיל מהפנים
את כל המסיכות המתוקות,
וציפרניים נשלפות מבשר האצבעות
הנאה, המטופח, לפי האופנה
האחרונה
ומרצד.
רואה את כל ההצגה
בחיוך מסוים, כל העולם במה
אמר פעם ברנרד שואו,
ורק השחקנים
הרינו מתחלפים,
כמו בקומדיה אלוהית אשר
בכלל, בכלל
לא מצליחה.

6

היי שלום, farewell
אמריקה,
ואם ירצו הזמן
וגם הנסיבות,
אולי גם
להתראות.