אחרי שרצחתי את שניהם לא הרגשתי רגשות חרטה בכלל.

הא מתה עם חיוך על הפרצוף, הבת זונה... בטח חיוך על הפרצוף,
אחרי זיון סוער כזה איך אפשר שלא לחייך? בת זונה.

הייתה לי הרגשה שמשהו רע קורה, העיתוי מושלם - אני עמוק בעבודה
ואמור לחזור מאוחר בערב, והסיכוי שאקדים לחזור בשעות הצהריים
נמוך כמו הסיכוי שאחד הפקידים בעבודה אצלנו ימות משדכן סיכות
שיהדק אותו למוות.

הבן זונה, כמה סיכות הייתי צריך לדפוק בו עד שנפח את נשמתו...
בן זונה, גם אותו אף פעם לא אהבתי. שונא כשאומרים לי לא.
סך הכל ביקשתי שיחתום על אישור מזויין לקסדת בטיחות מחורבנת
נוספת, שחס וחלילה אם אחד העובדים יפיל בלי כוונה מאחד הגוות
כלי עבודה וזה יפול לי על הראש הדפוק גם ככה שלי, כמו שקרה
בשבוע שעבר.

מברג מזויין החליק לאחד הפועלים הערביים ונפל לי בדיוק על
המצח, הקסדה המחורבנת נסדקה תוך שניה, בדיוק כמו הראש של הפועל
הערבי המחורבן.

מסתבר שדיי קל להעביר מברג מרקה לרקה, אם משתמשים במברג.
ופטיש גדול מספיק.
הבן זונה אפילו לא צעק!
ובדרך כלל הם כן צועקים, האחרון אפילו צרח.

הוא צרח יותר מההפתעה מאשר הכאב, את הכאב הוא לא בדיוק הרגיש,
עכשיו כשאני משחזר. הבן זונה.
לא היה לו מספיק זמן להרגיש. ביררתי את העניין בעצמי, וגיליתי
שמתים דיי מהר אחרי שמתנתקים לך את המפרקת מעמוד השדרה.
הבן זונה.

חשב שאתן לו לעקוף אותי מימין, ועוד על הכביש הראשי?
בן זונה.
מזל שבעטתי אותו בתעלה מספיק מהר, הדם התחיל לזרום על הכביש.

ואם כבר בדם עסקינן,
הדם האחרון שראיתי היה הדם שניגר לי מהלחי אחרי שנחתכתי
בגילוח,
ההוא שעקף אותי מימין נצפר על החוצפה שלו עד כדי עצבים שלי,
וחוץ מזה שצעקתי על הבחור הערבי שייזהר יותר בפעם הבאה,
הוא אפילו נתן לי את הקסדה שלו במתנה,
אחרי שראה שיצאתי מהמשרד של הפקיד הראשי כשאני עצבני לאחר שהוא
סירב בנימוס לבקשה הקטנה
שלי  - קסדה חלופית,  הוא טען שהחברה חסרת תקציב ואני הנהנתי
בהסכמה למרות שידעתי שהוא משקר,
והיא.
היא בכלל לא בגדה בי.
אני בכלל לא שלה.
היא כבר בכלל לא שלי יותר.
כל מה שהיא עושה עם אחרים לא קשור אליי בכלל.
בכלל.