הסיפור הבא יכול להיות קשה לקריאה בשביל מגזר אוכלוסיה מסוים,
ולכן רק אציין שנכתב בטירוף של שעמום בזמן שחיכינו שהשק יצא
מהמקלחת ביום שישי-בערב.

היא לא יפה ושק אף פעם לא רצה בה. למעשה, היא כזו מכוערת, שאין
גבר העומד בפיתוי ולא מלגלג בפני חבריו על מה-רע מראיה, או על
איך מערומיה עלולים להראות.
כביכול, לא ירצה אדם לקיים מגע מיני עם מישהי שדומה בתיאור
אליה, אך הוא יכול להרגיש את האופן שבו תחלוץ את נעליו, תלטף
את ארבעת אצבעותיו ותחפון את אשכיו. את אלה הגדיר מחשבות
בלתי-רצויות, או כך לפחות היה מגדירן בפני חברתו לכיתה זדנקה,
בזמן שהשניים היו מנהלים את שיחות הנפש השגרתיות של שלש
אחר-הצהריים.

2
גוטו רייסדרייבר, מצד שני לא נרתע כשזדנקה סיפרה לו על
מחשבותיו האסורות של השק.
"מוחו של גבר מפתח תחלואים במרוצת השנים" הוא הסביר.
"אין זה באפשרותו או באפשרותי ואפילו ביד יצור יפה כמוך,
זדנקה, לשנות את שאת שכלו".
זדנקה קימטה מצחה מספר פעמים, כמו הבזקי מסך מרצד של שבת בערב,
בזמן שרואים פרסומות.
"לפעמים אני מרגישה כמו חוליית קישור, ביניכם הגברים." היא
התלוננה.
"בגלל יופיי, לא יעז האמיץ שבכם להתקרב"
צד ימין של מוחו החולני של גוטו החל לעבוד. "זה לא נכון" הוא
מלמל, והשניים עשו אהבה כאילו לא ידעו אשה גבר וגבר אשה
מימיהם.

3
בעוד הוא מהרהר בכיעור, וכמה יפה המין הנשי אמור להיראות, נושא
שק את פניו ומולו רואה מחזה מעוות.
גוטו וזדנקה ידידתו הטובה ביותר, עירומים כביום הוולדם,
מפריחים בועות רוק לכל עבר.
מכוער ככל שהיה, זה בהחלט לא היה הסוף.
הנה היא מתנשאת גבוה כמטר-שמונים, שדיה קטנים אך מגיעים לאיזור
חמוקיה, ומשם מתפתלים לשני צידי גופה כמו מבקשים לעבור לאיזור
הגב התחתון, וכמה רזה שהיתה, פלג גופה התחתון דמה לזה של סוס
זקן,
כזה שרוכן לעבר שוקת לשתות את נפשו, כאילו ואולי זה הוא שלוקו
האחרון.
זו היא המכוערת, תשוקתו הבוערת והבלתי מובנת של השק לחלוק עמה
את מיטתו, יצאה מגדרה.

4
כאן התחברו היוצרות. הוא קרא בשמות גנאי.
"אותך אני לא אוהב! וכמובן שלא אותך, צבועה שכמוך! גם אם היית
נערת המים האחרונה בכל צ'כיה, לא הייתי מסתכל לכיוונך! ואת,
כל-כך דוחה, כה יוצאת דופן, את דומה לקלף!"
המילים נורו כמו קוצי דורבן, כמו כדורים שיוצאים מלואו של קנה
מעשן.

5 ואחרון
התמונה הבאה כוללת את כל גיבורי הסיפור תחת שמיכה ורודה,
מרופטת אמנם, ומלאה כתמי אהבה.
את שאר הפרטים איני מסוגל לצייר ואף לא בתא המלוכלך ביותר
במוחי,
היתה זו תאוות בשרים.