טיפות גשם נופלות אל האדמה, החמה
נוקשות בספסלי המתכת
הוא מפנה את מבטו אלייך, בחיוך
בוחן אותך בעיניי המלאך התכולות שלו,
וכאשר את מביטה בעיניו
לרגע אחד את מאבדת את עצמך.
רוח קרירה נושבת,
מרקידה את שלכת הסתיו,
הוא מלטף את צווארך
ובתוכך עוברת צמרמורת של עונג,
וכאשר הוא מעביר את
אצבעותיו בשפתייך, את מתמוססת.
הוא רוכן אלייך,
ובמגע שפתיו את עוצמת את עינייך
מעביר את לשונו בעדינות על לשונך,
מנשק אותך ברכות
ולרגע נדמה, שהעולם עצר מלכת.
את פוקחת את עינייך,
בכדי לראות אם את עדיין אוחזת במציאות.
הוא מביט אל תוך עינייך, לתוכך,
ומסביבכם, הכול דומם ונעלם...