|
עם כל המכאובים
העולים מהשורש א.ה.ב.
כשאצבעות הפסנתרן
מנחות אותו, תו אחר תו
כשהמשורר בעצבות
כותב מילה ועוד מילה
והצייר איננו מבחין
בין שנאה ואהבה
ושמנגינת המלחין
הצובטת אותך בלב
כשאתה לאוהבייך
כה כואב,
כה כואב. |
|
|
אם כולנו היינו
פלישתים, העולם
היה נורא נחמד.
(מערבל בטון, חי
בעבר, או שמא
בעתיד?) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.