מתחת למים היה שקט.
ואקום קולי עטף את שנינו ויכולתי לראות אותך נקי יותר.
אפשרות אחת היא שאז ידעתי שאני מאוהב בך. מבודדת מכל המכשירים
הסלולריים והשלט של הטלוויזיה והמיטה. רק את. קטנה. ישירה.
ורציתי לקלף ממך את שאריות הציוויליזציה האחרונות המכסות את
גופך ולהיעלם בתוכך.
אפשרות אחרת היא שאז התחלתי לפחד. ולהרגיש רזה ועלוב ואולי
אפילו קצת נשי. ואז הסתכלתי עליך ואת רצית אותי. וזה גרם לי
לחשוב שאת כנראה לא כזאת מיוחדת אם את עדיין איתי. והיית סתם
ילדה שמבקשת תשומת לב, ואני רציתי את המכשירים הסלולריים והשלט
והמיטה, ואת התחלת לקלף ממני את החולצה ואני הרגשתי כמו ילדה
אצל הרופא ואת כאילו אהבת את זה, ואני נגעלתי ועצמתי עיניים
וחשבתי על מכוניות ספורט וכדורגל וחשבתי על קומדיה רומנטית עם
יו גרנט ורציתי לבעוט ולנשוך ולקרוע, ואת קיבלת. וזה גרם לי
להרגיש דביק. וציטטתי את שיקספיר ואמרתי שזה מעניין. ואת
הקשבת. וניגנתי בפסנתר. עם עצמי. ואת הקשבת, ואני עם עצמי. ואת
הלכת. ואני רציתי לנגן בפסנתר.




----------
27.9.07