[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא תמיד מגיע באמצע הלילה, מטפס אליי למיטה בשקט בשקט כדי לא
להעיר אותי. אבל האמת היא שאני בכלל לא ישנה, אני כל לילה מחכה
לו שיגיע ועושה את עצמי בכאילו, רק אז אני באמת נרדמת.
אמא אומרת שזה ככה מאז שאני קטנה, שתמיד הייתי מחכה שהחדשות
יגמרו בטלויזיה והם היו הולכים לישון, אז הייתי רצה על קצות
האצבעות לחדר שלהם. הייתי אומרת שיש לי שדים מתחת למיטה. וזה
באמת היה נכון, עד היום אני רואה אותם ואמא אומרת שאני כבר בת
עשרים וחמש והגיע הזמן שאני אתנהג כמו בנאדם ולא כמו תינוקת.
זה הלילה הרביעי שאני מול הטלויזיה, מקשיבה לקולות הרחוב
הולכים ודועכים כמו הסיגריה שנגמרת לה במאפרה. "שאיפות" צוחקת
לעצמי בראש.
ברגע שהמכונית האחרונה חוצה את הרחוב והחתול האחרון מוצא לעצמו
מכסה מפני הגשם, זו בערך השעה שהם יוצאים לי ממתחת למיטה, לתוך
הסלון והמטבח וגם למקלחת. אני רואה את הצללים שלהם משוטטים
ברחבי הבית. אני מדליקה את האור והם עוד שם, פותחת חלון אך
לשווא.
אני מתקשרת לאמא אבל היא רק צועקת על השעה ואומרת שאני צריכה
טיפול.
אולי היא צודקת, אולי זה הגשם שלא מפסיק, או שאולי זו העובדה
שזה הלילה הרביעי שאני מול הטלויזיה והוא עדיין לא הגיע.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
IN GOD WE
TRUST

the rest pay in
cash


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/11/07 19:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנה איבורי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה