"הַש-ְכֵּר לִי אֶת הַדִּירָה!" הִיא אָמְרָה
"תֵּן לִי! תֵּן לִי! תֵּן לִי אוֹתָהּ!"
עֵינֶיהָ רָשְׁפוּ
יֵשׁ כָּאן אֶנֶרְגְּיוֹת טוֹבוֹת
הַמִּרְפֶּסֶת מְלֵאָה בָּהֶן
רָאִיתִי לַהֲקַת חֲסִידוֹת
נוֹחֲתוֹת עַל גַּג הַבִּנְיָן הַזֶּה
בַּחֲדַר-הַשֵּׁרוּתִים הָיְתָה לִי הִתְגַּלּוּת
הַדִּירָה שֶׁלְּךָ עֹש-ָה לִי אֶת זֶה
נוֹתֶנֶת לִי כּוֹחוֹת
הִיא מְדַבֶּרֶת אִתִּי בִּש-ְפַת הָרוּחוֹת
בַּחֲדַר-הַשֵּׁנָה רָאִיתִי נֵר דּוֹלֵק בָּחַלּוֹן
זֶהוּ סִימָן לַבָּאוֹת
בְּלֵילוֹת שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא
אֲנִי מַמְרִיאָה מִכָּאן
אִם תַּבִּיט לַשָּׁמַיִם תַּרְאֶה אוֹתִי
עָפָה מֵעַל הַצַּמָּרוֹת    
בְּיוֹם שִׁשִּׁי הָרִאשׁוֹן בְּכָל חֹדֶשׁ
אֲנַחְנוּ נִפְגָּשׁוֹת.