כמו בכל יום חמישי בערב, מלורי, בחורה בת 23, מתלמדת בחברת
עיתונאות מובחרת, יצאה מהמשרד לכיוון הגג כדי לקבל את מנת
הניקוטין היומית שלה מהסיגריות הנשיות שנראו כמעט כמוה...
גבוהות, דקות, לבנות כמו השלג בפסגות ההרים הנחשקות על ידי כל
מטפס הרים מתלמד... וכמוהן... גם היא הייתה נחשקת על ידי כל
העובדים שהיו אתה בחברה.
בעודה עולה לגג הבניין בן 18 הקומות המפואר הזה, שבסופו נמצא
הגג "המלכותי", נקרא לו ככה, גג מסיבות, והשקת קמפיינים חדשים
של החברה - בעל בר מאובזר וג'קוזי שיכול להכיל 25 איש רטובים
וערומים חלקית, היא מהרהרת במוחה על העתיד שצפוי לה בחברה הזו
וגם בחברה ששם למטה... במדרכה ובחיים האמיתיים שהיא לא תמיד
זוכה לראות.
מלורי, בעלת מבנה משורטט על ידי אשף האמנים עם חזה שופע עטור
חזיית תחרה שחורה ומתוכה מנסות לבצבץ הפטמות שהחלו להזדקר אט
אט מפאת הקור ההולך וגובר בגג, ורגליים, שהיו עטופות גרבי ברך
שהצליחו בקושי לכסות את הברכיים השבריריות שלה לאור העובדה
שבחורה בגובה 1.84 מטר לא תמיד מצליחה למצוא גרבי ברך שתוכלנה
לכסות במלואן את הברכיים החלקות שלה, שלא נדבר על הירכיים שגם
החלו לרעוד מאט, המיני הקצרצרה ההדוקה והמשובצת שלה שחיממה רק
את אזור האגן והטוסיק השובב שלה החלה מתנופפת ברוח וחושפת את
ישבנה המוצק, העטור גם הוא בתחתוני חוט שחורים דקים להפליא,
שגם הוא החל רוטט ורועד מהקור ההולך ומתגבר עוד יותר בגג
הבניין, אבל מלורי הייתה מוכנה לסבול את הקור המקפיא הזה כדי
לקבל את מנת הניקוטין היומית שלה.

עומדת על גג הבניין, עם חצאית מתנופפת אל על, מדליקה מלורי
סיגריה דקה וארוכה שהופכת לאט לאט לעשן סמיך שנכנס בשאיפות
קטנות לתוך הפה הבובתי שלה ומתפזר באטיות בתוך כל גופה
השברירי.
ובזמן חילוף החומרים המזוהם ובו זמנית הכל כך יפה הזה מרגישה
השלגייה העירונית במשב רוח דק וחמים העובר ליד אוזנה. מסתובבת
היא בבהלה ומגלה מאחוריה את אהובה.
"דאגתי", אומר הבחור תוך כדי חיבוק רך, אוהב ומלא תשוקה, כזה
שאפשר להיעלם בו מרוב שיכרון חושים מתפרצים...
"הרשי לי להיות המאהב שלך...? הקזנובה החצוף שלך, ולא הרומיאו
המוכר... הרשי לי לנהל אתך הלילה רומן חצוף. אני אעשה הכול,
רומן זול עם אהבה חסרת גבולות, שיחות אל תוך הלילה תוך כדי
סטוץ לילי...?"