זה אמצע הלילה
עוד מעט הוא צריך לקום לעבוד
השעון יצלצל, אבל הוא לא ישן
מכין לעצמו קפה, מדליק סיגריה ויוצא
על השולחן, עדיין עומדת, התמונה של הילד
מחייך אליו, ממרחק שלא ייסגר יותר
והא רק יכול להתגעגע אליו
הדרכים נראות כמו מסילות אינסופיות
בחשכה הזאת, הוא לא יכול לראות
את השלטים
מראים לו כמה הוא עבר, כמה יעבור
ברדיו שירים משתנים, ואצלו בראש
חלומות נעים מן המקומות אליהם הוא רוצה להגיע
ועד המקומות, שהוא יישאר בחוץ
והוא עדיין מאמין,
שהכרטיס הזוכה, יהיה אצלו ביד
לא מבין
אנשים מוצאים סיבה להאמין, משהו להיאחז בו
כדי לא להיעלם, כדי לא להתפרק
גם שהמיטה ריקה, גם שהזמן ריק
היא שוכבת במיטה לבד, יודעת איזה יום היום
יודעת, כמה הרבה עבר, כמה מעט עשתה בזמן
נזכרת בסרטי ילדות
ועכשיו, שהכל סביבה ריק
היא חולמת על הבית ההוא
השדה, הכלבים, הארוחות הגדולות
חשבה לנסוע, להיזרק במוטל קטן
היא עדיין חולמת, שהכל יחזור להיות כמו שהיה
לא מבין
אנשים מוצאים סיבה להאמין, משהו להיאחז בו
כדי לא להתפרק, כדי להישאר שלמים
גם שהרכבת יורדת מהפסים
גם שהם רואים, את הרכב מגיע מולם
חוזר הביתה מותש, היא מזמן כבר לא פה
במשיבון אין שום קול, בדואר לא מחכה לו דבר
מתפשט, שומע בטלוויזיה חדשות ישנות
עוד מעט יצא לשתות עם חברים
לנסות לשכוח מחיים ישנים,
לחזור אל המפלט של חלומות חדשים
מאמין שהשעות המתות, יחזירו את מה שהן חייבות
ובבוקר, שוב לא יראה  את שאריות הלילה
זרוקות בחדר, מחפשות מקום
לא מבין
אנשים מחפשים סיבה להאמין, משהו להיאחז בו
כדי להישאר שלמים, כדי לא להתמוטט
גם שהאמונה לא מתממשת, משאירה אותם על הברכיים
היא יודעת שהם זקוקים לה
אנשים מחפשים סיבה להאמין
גם אחרי שהם נזרקים מכל המדרגות
גם שהכביש הוא אינסופי
מחכים לבוקר הבא, שיחזיר
את מה שהלילה לקח
מחפשים סיבה להאמין