לפעמים מאוחר בלילה, כמה דקות לפני הזריחה, כשהאוויר נקי
והשמיים צבועים כחול כהה, יש כמה דקות שאפשר לראות את ה'

גל אמר לי להתרחק ממנה ושהיא רק צרות הילדה הזו.
הייתי צריך להקשיב לו.
אבל השער שלה היה בלונדיני וארוך עד הטוסיק והוא זז לאט כזה
ברוח והסתיר שתי עיניים ירוקות עמוקות.
הכי עמוקות שראיתי.
אז הייתי אתה.
ובכל לילה כשהלכנו לישון מכורבלים אחד בשני, הייתי משחק בשער
הבלונדיני השרוף שלה.
הייתי בא בכל יום לדירה שלה ברחוב שינקין, הולך אתה לישון,
מסתכל על החיוכים שהיא חייכה לעצמה כשעצמה עיניים לפני
שנרדמה.
תמיד שנאתי לישון עם עוד מישהי אבל אתה זה היה שונה.


לפעמים מאוחר בלילה, כמה דקות לפני הזריחה, כשהאוויר נקי
והשמיים צבועים כחול כהה, יש כמה דקות שאפשר לראות את ה' ולדבר
אתו על כל דבר שבעולם

הייתי שואל אותו למה בלילה כשהיא ישנה לידי, מתחילות לרדת לה
דמעות מתוך שינה. הוא היה מתחמק.

לפעמים היא הייתה מעירה אותי מבוהלת ולבנה, רועדת בין הידיים
שלי ולא מצליחה להסביר לי.
הייתי שואל גם אותה אבל היא הייתה עוצמת עיניים, מדליקה סיגריה
ומתתחילה להשתפשף עליי.
כמה אהבתי שהיא הייתה עושה את זה.
אתמל היא ענתה, בלי להתחמק.
היא סיפרה לי הכול.
איך היא אהבה את אבא שלה ואיך הוא אהב אותה ואיך הרשויות
הפרידו ביניהם.
הבכי חנק לה את הגרון והמסקרה השחורה נזלה מהעיניים על העור
הלבן הנקי שלה.
כשהיא התחילה לברוח רדפתי אחריה, עד שהבנתי שאני בחיים לא אשיג
אותה.
סיפרו לי שהיא טבעה. לא בכיתי.

לפעמים מאוחר בלילה, כמה דקות לפני הזריחה, כשהאוויר נקי
והשמיים צבועים כחול כהה, יש כמה דקות שאפשר לראות את ה' ולדבר
אתו על כל דבר שבעולם ואתמול הוא אפילו לא בכה