"ואל בתולי הנייר נמשך העיפרון
לכתוב תפילת שכחה, שלא תביא מרגוע."
-לאה גולדברג, "יש ריח פרי נרקב"

צעיף הערפל מכביד שמורות השחר
ואופק מאפיר בדומיית שחפים.
חמה בלבוש אבלות. חנוק גרון השחק.

ברוח תרעלה, כמגדלי קלפים
שלל מפעלי חיים בוטחים ויפי-תפארת
נבנו בדי-עמל, ברגע נטרפים.

תבל, כמו לקתה במחלה ממארת
עיתים תרעד מקור, עיתים תקדח מחום.
ומחט אורנים כמו ממזרק נושרת.

צמחים ציחי-צמא, מוכים באור היום,
יפילו תחינתם לרביבים רכים,
אך אובך האוויר אוטם אזני מרום.

אבק בראש חוצות ובין החרכים.
אין גשם שימחה. דגים מתים בחול.
זרעים באדמה למים מחכים.

העין תיצרב בראות שממה בכל,
אך מגרון חנוק לא יעלה הקול.